מאיגרא רמא

מאחורי משכן הכנסת, ממש מתחת לדרך רופין, משתרע עמק המצלבה. משטח גדול וכמעט לא מיושב, מלבד מנזר קטן בפינה. מהעמק יש תצפית נפלאה על כותלה הדרומי של הכנסת, וחשוב מכך – לכנסת יש תצפית מושלמת על העמק הזה.

מתוקף חוק הבינוי הירושלמי, אי אפשר לבנות בעמק שום דבר, מה שהשאיר אותו להיות פיסת טבע חפויה מאספלט ובלוק. שטח ריק, האמור לשמש כפינה ירוקה בתוככי העיר.

לא שאני מתנגד לפארקים בתוך העיר, אך עלה בדעתי שימוש ראוי ומוצלח יותר לעמק. והריהו לפניכם:

תוציא המדינה מכרז מדוקדק ומסודר, המגדיר היטב את הדרישות והכללים לפרויקט המדובר, ויגישו קבלנים גדולים את מועמדותם, והקבלן שיזכה יפתח ללא שהות בעבודות הכשרת הקרקע והקמת היסודות. ואת כל המתחם יגדר באיסכורית לבנה, וחשוב מכל – בכניסה יעמוד שלט גדול כדלקמן: "כאן מוקם מתקן מאסר ע"י שירות בתי הסוהר"

ובתום העבודות יעמוד שם בית כלא לתפארת, ממש נזר בריאת האדם. שורה מסודרת של 60 חדרים, ובכל חדר שתי מיטות עם סדינים לבנים וכרית רכה, כיסא ברזל פשוט ושולחן קטן, ולכולם דלת ברזל גדולה עם סורג קטן, וחריץ קטן להעברת חפצים.
ובכל חדר חלון קטן, והחלון מכוון היטב צפונה, כדי שיושבי החדר יוכלו לראות היטב את משכן הכנסת, ורק אותו, משקיף אליהם מלמעלה.

טלפונים אין בבית הכלא, גם ביקורי משפחות וחברים אין. דואר אי אפשר לשלוח, וגם לא לקבל. הקשר היחיד עם העולם החיצון הוא טלוויזיית פלזמה גדול בכל חדר, מוכוונת לערוץ אקטואליה. והיא דולקת 24 שעות, מלבד מכניסת שבת ועד ליציאתה, ומשדרת ללא הפסק את כל הרוע והחולי שבמדינה. לכבות אותה אי אפשר, וגם לא להנמיך.
בחצר הכלא אין מגרש כדורסל מאולתר, וגם לא מתקני כושר. אפילו דשא אין. רק אספלט חשוף, ו120 מושבי ברזל מסודרים בצורת ח' גדולה, ועל כל אחד מוטבע שם בעליו באותיות קידוש לבנה.
גם קנטינה אין, וכסף אי אפשר להפקיד בחשבון האסיר. ובחדר האוכל רק מזנון קטן ופשוט, והאוכל שמוגש בו פשוט עוד יותר. ופעם בשנה, כשיוצא דו"ח העוני בישראל, יוצא נציג משירות בתי הסוהר לביקור בבית של משפחה אחת אקראית מהעשירון התחתון, פותח את המקרר והארונות במטבח, ומצלם את תוכנם. את התמונות הוא מביא בפני מנהל הכלא, ומתוך המוצרים שמצא שם, יורכב התפריט במזנון בית הסוהר באותה השנה.

הביקור היחיד מתרחש פעם בשנה, ביום העצמאות. ע"פ חוק, מתייצבים כל 120 חברי הכנסת, נשיא המדינה, מבקר המדינה, נציב בנק ישראל וראשי העיריות הגדולות, ומובלים אחר כבוד לביקור בתוככי המתחם. האסירים עומדים בשורה, עטויים בחליפות, שערם מסודר, ופיהם חסום ע"י נייר דבק. והמבקרים מולכים דרך התאים, והחצר, והמזנון, ורואים במו עיניהם את חבריהם האסירים ואת דרך חייהם. ולאחר כל זאת, יוצאים המבקרים את בית הסוהר, והשערים נסגרים אחריהם עד לשנה הבאה.

וכך ידע כל איש ציבור, כל שר, חבר כנסת, ראש עיר או נשיא במדינת ישראל, את שיקרה לו אם יחטא. ידע כל אזרח כי ככה יעשה לאיש ציבור אשר מעל בתפקיד אשר נתן לו העם. תדע כל מזכירה מוטרדת כי יש עונש ראוי למעשים אסורים, וידע כל עובד ציבור כי יש דין ויש דיין.

ומעל השער הגדול בכניסה, במקום בו יוכל לראות כל עובר אורח, ייכתב באותיות גדולות ומאירות: "ברוכים הבאים למתקן המאסר 'בירא עמיקתא' לאישי ציבור שפשעו"

לו יהי