כל שהרוע צריך כדי לנצח

 קודם כל, צפו בווידאו, אפילו בדקה מתוכו:

 

מה שצפיתם בו כרגע זו הפגנה של חרדים בבית שמש, מול הכניסה של בית ספר לבנות דתיות-לאומיות שממוקם בשכונה חרדית בעיר.
לכאורה, מה שאנחנו רואים כאן היא תוקפנות קשה של חרדים כנגד ציבור אחר. צעקות "פריצעס" ו"שיקצע" בקולניות אל מול בית ספר של נערות צעירות, שכל חטאן הוא שהן הולכות עם חוצות טריקו ארוכות, במקום חולצות מכופתרות.

אבל בהתבוננות עמוקה יותר בסרטון, אני חושב שמצאתי משהו אחר לגמרי – קו מקשר בין כל הציבורים בארץ, חילונים, דתיים, חרדים, ערבים.

מה שאני רואה כאן, היא הכרוניקה של הבריונות.

הרשו לי לפרט:

כשהייתי תלמיד בבי"ס היסודי, לא הייתי מקובל, בלשון המועטה. חוויתי על בשרי מעשי ברינות בעשרות, והייתי עד לאלפי מעשים שנעשו כלפי אחרים. כל מי שחווה זאת על בשרו, יכיר היטב את הסיטואציה הבאה:
עומד לו ילד קטן, קצת חלוש ובעיקר לא מקובל, במרכז החצר. יכול להיות שיש לו איזה מאפיין שיכול לשמש פתח להצקה (משקפיים, צורת דיבור מוזרה, או משהו דומה), או שיכול להיות שקיים מאפיין שכזה רק בדמיונם של חבריו (מפליץ הרבה, טיפש, אבא שלו עבוד בזבל). הילד עומד, ומסביבו כיתה שלמה שצועקת כולה בקול כינוי מעליב או הערה פוגענית. הילד מחפש פתח ליציאה, אבל הילדים האחרים מקיפים אותו. הוא מנסה לפרוץ בכוח דרך החוצה, אבל הילדים מונעים את הניסיון. הוא עומד במרכז, משתדל לא לבכות, ולבסוף נשבר. הוא מסתער בידיים ריקות על הילד שעומד הכי קרוב אליו, ומנסה להכות אותו תוך בכי. כמו בכל מכות בבי"ס, מופיע במהרה מורה ומפריד בין הניצים. כשמתחקרים את הילד הבוכה, הוא לא מצליח להסביר מדוע החל להכות דווקא את מי שבחר, אין לו מושג. הילד שאותו ניסה להכות מסביר למורה שהוא לא עשה שום דבר ייחודי. "כולם צעקו עליו" כך הוא מציג זאת למורה, "אני לא יודע למה ניסה להרביץ דווקא לי, אולי כי עמדתי הכי קרוב אליו"

רק כשמנתחים את האירוע מתחילתו, מבינים מה באמת קרה שם.

המשתתפים:

הילד שמציקים לו (נקרא לו א')

הילד אותו ניסה להכות (נקרא לו ב')

ילד אקראי מהקבוצה הגדולה (נקרא לו ד')

א' הוא ילד לא מקובל, מעט נלעג בשל מאפיין חיצוני. הוא מנסה למצוא חברים וקצת קשה לו. הוא אולי גם קצת שחצן או חלש אופי, או כל תכונה אחרת שמרחיקה ממנו ילדים אחרים.

ב' הוא ילד כוחני, יכול להיות שגדל בסביבה שגרמה לו להיות כזה, יכול להיות שזה טבוע בו. ב' הוא ללא ספק בריון, וככל בריון טוב, הוא יודע לזהות חולשה. כמו כן, הוא יודע לזהות ילדים אחרים שנהנים מלהתאכזר לאחרים.

ב' מזהה את א' כחלש. הוא מוצא כינוי, שקר או דמיון כלשהו כנגדו, ומתחיל לספר לכל הילדים: "א' כזה משקפופר". חלק מהילדים שומעים ושוכחים, חלק שומעים וזוכרים, וחלק קטן, מתחילים לכנות אותו כך מאחורי גבו.

לא עובר שבוע, וכל הכיתה קוראת לא' משקפופר מאחורי גבו. גם ד', שמעט חושש שאם לא יעשה זאת, יאשימו אותו בכך שהוא "חבר של המשקפופר" ויתחילו ללעוג גם לו. מלבד זאת, הוא מנסה להתקבל לקבוצה של ה'קולים', כך שהוא מחליק את העניין וקורא לא' משקפופר כמו כולם.

עובר עוד שבוע, והכינוי מתחיל להפוך לקריאה שגורה בפי הילדים, גם בפניו של א'. א' מנסה להתעלם, לבקש ממעט החברים שלו לעשות משהו בנידון, אך הם מפחדים. הם יודעים שגורלם יהיה דומה למדי אם יתייצבו בגלוי מול ב'.
בינתיים ב' מאושר. הוא מתעל את האכזריות שלו כלפי א' ותוך שבועיים כולם יחד איתו! הוא מרגיש טוב עם עצמו, כי זה מוכיח שיש לו הרבה חברים, ושכולם מקשיבים לו. אבל זה מעט משעמם אותו כבר. לכן הוא מכריז במרכז הכיתה כי "הגיע הזמן לטפל במשקפופר", ויוצא לחצר, שם עומד א'. יחד עם ב' יוצאים עוד כמה מהילדים שנהנים להתאכזר, ואחריהם כל הכיתה בסקרנות.

ב' וחבריו מקיפים את א' ומתחילים להטיח בפניו את היותו "משקפופר". מרגע לרגע מצטרפים עוד ילדים, מתוך רצון להיות חלק, מתוך ניסיון לשחרר לחצים בסביבה בה לא יכלו להאשים אותם בלבד, או מתוך פחד כי אם לא יצטרפו, מחר יהיו הם במרכז המעגל. גם ד' מצטרף, חצי מתוך חשש וחצי מתוך רצון אמיתי. א' מתבונן סביבו, ורואה 30 פנים מלאים באכזריות, בפחד ובגועל. וזוג פנים אחד מלא בהנאה, שלא מפחד לעמוד ממש מולו – הפנים של ב', ואז הוא מסתער.

ד' מרגיש קצת רע, אבל זה עובר תוך יומיים. בפעם הבאה הוא נכנס יותר מהר למעגל. בפעם שאחרי הוא כבר משתתף מהר יותר, ומהר יותר. לא עובר זמן ארוך, וד' בריון בעצמו.

בריונים מתחלקים ל2: בריונים מרצון, ובריונים מכורח. ב' הוא בריון מרצון, ואותו אני שונא עד עמקי נשמתי, לא רק בגלל מה שעשה לא', אלא בעיקר בגלל מה שעשה לד'.
זה כוחם של בריונים אמתיים: הם יכולים להקיף את עצמם בבריונים מכורח, רק מוכח הפחד שהם מפיצים סביבם.

עכשיו, התבוננו שוב בסרטון. במבט מוקפד, ניתן לראות שרוב החרדים שם עומדים בשוליים וצועקים. הם לא מעיזים להתקרב למרכז העימות, אין להם את הרצון בזה. הם צועקים במעגל החיצוני, כמו ד'.

רק 2 או 3 מהחרדים מתקרבים, מאיימים בנוכחות גופנית, עומדים במרכז העימות ומסתכלים למושא העניין בעיניים. אלה הבריונים האמתיים, הבריונים מרצון, אלו שבאמת מחפשים את העימות. כל השאר נמצאים שם מתוך חשש, הם ה'בריונים מכורח'. הם חוששים שאם הם לא יהיו שם, לא יצעקו יחד עם כולם, יחשבו שהם פחות דתיים, שהאמונה שלהם לא חזקה מספיק. שהם "רוצים שילדות ילכו לא צנוע". אז הם מגיעים, עומדים בשוליים, וצועקים.

כל העניין כלל לא קשור לצניעות. מדובר בקבוצה קטנה של בריונים מסוגו של ב', שמכריחים קבוצה שלמה של אנשים מסוגו של ד' להיות בריונים מכורח. הם משתמשים ב'אי הצניעות' הפיקטיבית של האישה הדתייה בדיוק כמו שב' השתמש במשקפיים של א', כמאפיין חסר משמעות מלבד יכולתו לשמש כסיבה להתעלל, להתאכזר. הם גם יודעים שאיש לא יהיה מוכן לעמוד מולם בנושא, מרוב פחד. ואם מישהו יעז להגיד שלמעשה זה בסדר שאישה תלך בחולצת טריקו ארוכה, או שתשב בתחילת האוטובוס, הם כבר ידאגו להאשים אותו בהיותו "כופר" ו"משמיד", ולעשות לו את המוות. למען יראו ויראו, ככה יעשה לאיש אשר יעז לעמוד בדרכם.

מה שמדהים הוא, שהדבר מתרחש בכל גווני החברה, הפחד של הבריונים מכורח משתנה בהתאם לנסיבות, אבל הכרוניקה זהה: קבוצה של בריונים ששולטת באוכלוסייה באמצעות פחד.

לכולם יצא לצפות בבוס זועם משפיל עובד זוטר בפני משרד שלם. לכמה מכם היה את האומץ לעמוד ולומר לבוס "אני לא מוכן שתתנהג ככה למישהו"? הרי אתם תעופו מכל המדרגות לפני שתסיימו את המשפט.

הבריונות של המעטים פוגעת בכולנו. הבריונות היא הסיבה שיש עובדי קבלן בישראל, מהפחד ש"אם לא אסכים, יפטרו אותי וייקחו מישהו אחר". היא הסיבה שלנשים ערביות וחרדיות אין שוויון. היא הסיבה שאנחנו מפחדים להיכנס לוויכוח על חניה, או עם וועד הבית. היא הסיבה שאנחנו מכסים את התחת ללא הפסקה בעבודה, היא הסיבה שאנחנו חושבים פעמיים לפני שצופרים לנהג שעשה עבירה בכביש. היא הסיבה שילדים בכל בי"ס, נערים בכל תיכון וצעירים בכל פלוגה סובלים. הבריונות היא-היא הבעיה האמתית שבמדינה שלנו.

אתם לא מאמינים לי? חזרו ליום אחד לביה"ס היסודי. ותיראו בעצמכם.

אז מה עושים? מפתחים עמוד שדרה. לא מסכימים להיות 'בריונים מכורח'. לא נותנים לבריונים האמתיים להשפיע עלינו. לא מפחדים. עדיף להיות א' מאשר להיות ד'. עדיף להילחם בהם מאשר להצטרף אליהם. כשמשרד שלם יעמוד על הרגליים ויגיד לבוס אכזרי שהוא לא יכול להתנהג כך, איש לא יפגע. כשחרדים שפויים יקומו ויאמרו למיעוט הבריוני "הגזמתם, זה לא כוונת האל", לא יצעקו יותר "שיקצע" ברחוב. כשכפר שלם יעמוד על רגליו וילחם בכמה התושבים שמטילים טרור על הנשים של כולם, אישה ערבייה תוכל ללכת ברחוב בגב זקוף

'כל שהרוע צריך כדי לנצח, הוא שאנשים טובים לא יעשו דבר'.

בואו נעשה דבר.