"התרבות
היא נפשה של הדמוקרטיה" -ליונל ז'וספאן
החלטתי לנטוש לשם שינוי את הנושאים הפוליטיים והחברתיים, ולכתוב פוסט
אחד על נושא אחר – תרבות. אני מתנצל מראש בפני כל מי שזה לא מעניין אותם, ומפנה
אותם לקרוא את הפוסט הקודם על הבריונות.
אני לא בדיוק עונה לקטגוריה של אמן, אבל אני חושב שאני צרכן תרבות
סביר להפליא. ולפיכך רציתי לחלוק את התרבות שאני צורך בחודשים האחרונים, בין אם
היא תרבות בוטיק או תרבות המונים. אני מקווה לחדש כמה שאפשר, אבל אשמח מאוד אם יצא
והמלצתי על משהו שאתם מכירים.
מוזיקה:
ברחובות של דרום תל-אביב צומחת תרבות מוזיקלית נפלאה – אינדי.
בניגוד לרוב הז'אנרים, אינדי לא מכיל סגנון קבוע, אלא מאחד את חבריו
דרך קו מקשר אחר: מצב כלכלי.
האינדי הוא הז'אנר של האמנים חסרי האמצעים, אלו שמבחינתם הופעה בקפה
ביאליק ולבונטין 7 היא הישג. שמוכנים לנגן חינם ברחובות העיר בלילה לבן או יום העצמאות,
ומנהלים חזרות אחרי שהם חזרו ממשמרת של 10 שעות בבית הקפה המקומי. והתרבות הזו מוציאה
כמה יהלומים אמתיים מתוכה:
1. לייבל האינדי 'אנובה'
משמש כבית ליוצרים צעירים שנראה שהולכים לפרוץ. הוא נותן במה ותמיכה ללהקות
צעירות, בתקווה שיום יבוא והם יחזירו את ההשקעה. נראה שלחבר'ה של אנובה יש עין
טובה, כיוון שהם מייצגים להקון כגון 'אטליז'
ו'רוקפור'. כדאי לעקוב אחריו, ולגלות
להקות צעירות ומעולות.
2. אחת מהתגליות של אנובה היא בוגרת בי"ס רימון נילי פינק. את נילי
גילית כמעט במקרה לפני כחודשיים, ומאז כבר הגעתי ל2 הופעות שלה, קניתי את האלבום
ושמעתי אותו בלופ אינספור פעמים. לדעתי מדובר ביוצרת מוכשרת להפליא, וכדאי לעקוב אחריה,
יום אחד היא תהיה משהו ממש גדול.
3. בחבורה של בוגרי רימון אפשר למצוא עוד כמה מוזיקאים נפלאים – עינב ג'קסון כהן המעולה, שרון טובה לוי, את הילה רוח,
ואת דור הייטנר שהוא גם
חבר אישי. כולם מומלצים.
טלוויזיה וקולנוע:
1. משהו טוב קורה בטלוויזיה הישראלית בשנים האחרונות. הגופים הגדולים
של הטלוויזיה גילו שהציבור אוהב סדרות מתח, והתחילו ליצור כאלה, וכך אנחנו מוצאים
את עצמנו עם סדרות כגון 'הבורר' של הוט, 'חטופים' של רשת, ו'תא גורדין' 'ואורים ותומים' של יס. אבל הסדרה
הטובה ביותר עד כה לדעתי, היא 'תמרות עשן'.
סוף-סוף יש לנו סדרת מתח סטייל של דרום ארה"ב משלנו. סדרת מתח עם
שריף, סודות של עיירה קטנה וכל מיני אירועים יוצאי דופן ובלתי מוסברים. אפילו את
המדים של השוטרים בסדרה יצרו בצבע בז', כדי לתת תחושה של מערב פרוע של ימינו.
הסדרה גם מתרחשת בצפון רמת הגולן, והצילומים נותנים תחושה כאילו יצאת
לטייל בלי לקום מהכיסא. הדמויות בסדרה הן הכי ישראליות שיש, והתוצאה היא תענוג
לעין. כדאי.
2. משהו טוב קורה ביוטיוב: סרטים
שלמים מועלים עכשיו לאתר, ואפשר למצוא שם גם כמה קלאסיקות נפלאות, כמו צ'ארלי צ'פלין
לדוגמא.
צילום, ציור, וגרפיקה:
1. הקומיקסים האנטרנטיים תופסים תאוצה, ואחרי שדברים כמו XKCD, SMBC ו'הו לא' הישראלי הפכו לדבר שבשגרה, אפשר
להתחיל למצוא גם דברים נוספים.
אני גיליתי את אסף חנוכה, הבעלים של הבלוג 'הריאליסט' . מומלץ.
2. לחובבי הגרפיקה, מומלץ במיוחד האתר הנפלא CGSociety. אפשר למצוא שם דברים
מגניבים להפליא. כמו כן, יש את האתר של בחור ישראלי בשם lonewolf שעובד
במידול של רובים וכלי רכב למשחקי מחשב.
3. לחובבי קריקטורות פוליטיות, כדאי להיות מנויים בפייסבוק על שלמה כהן,
הלא הוא הקריקטוריסט של 'ישראל היום'. הקריקטורות שלו שנונות להפליא, ולא צריך ככה
לעבור את כל העיתון כדי לקראו אותן.
ספרים:
1. קליידוסקופ
של חגי אברבוך הוא אסופת סיפורים קצרים במיוחד, שבכל אחד מהם טמון עולם ומלואו.
בספר 32 סיפורים, וכל אחד מוצלח מקודמו. מומלץ לקרוא, ולאט (כדי לא לסיים מהר
מידי)
2. הדתל"שים
של פוריה גל גץ הוא מסע לחייהם של דתיים לשעבר יוצאי הציבור הדתי-לאומי. הוא עוסק
בסוגיות כבדות משקל כגון אוריינטציה פוליטית, השתלבות בחברה החילונית והקשר למשפחה
והמסורת, הכל דרך שיחות עם דתל"שים, חוקרים ודמויות מפתח בציבור הדתי. בניגוד
לספרים אחרים, הוא אינו מנסה לחפש את התשובה לשאלה "מדוע זה קורה", אלא
מעדיף לבחון את החוויה. להלן הפרק הראשון
מהספר.
3. כאחד שקונה כתבי עת לספרות מפעם לפעם, אני יודע כמה קל לקרוא קטע
או שניים מהם ולאחר מכן לקבור אותם בפינות החשוכות של הספרייה. אני די בטוח שאם
אנסה, אוכל לחפור כמה גיליונות של 'הו' ו'עכשיו'
שלא קראתי מהם יותר מ10 עמודים. לכן התפלאתי שאת כתב העת החדש 'דחק' אני
קורא בשקיקה אמתית, ומתקשה מעט לשכוח ממנו. יתכן שהסיבה היא שהעורך יהודה ויזן וגם
כמה מהכותבים בו הם חברים שלי, אך ייתכן גם כי פשוט מדובר בכתב עת מסוג אחר, מוצלח
יותר. בין אם מדובר בפרסום יצירה של חבר ובין אם מדובר בהערכה אמתית לכתב עת
מוצלח, אני ממליץ עליו בחום.
4. הומלצתי ע"י שני אנשים שונים מאוד לקרוא את הספר 'מצרפי
המקרים'. עדיין לא הגעתי לכך, אך אמליץ עליו בכל זאת, ומקסימום ירגמו אותי
באבנים וירטואליות מעל תגובות הבלוג. ליתר ביטחון, אצרף גם את הפרק הראשון של הספר.
מקווה שתהנו.
